החוקרים שאפו לגלות את הקשר בין הפסקת דיגוקסין לבין תוצאים במטופלים מאושפזים עם אי ספיקת לב ומקטע פליטה ירוד (HFrEF – Heart Failure with reduced Ejection Fraction) שמקבלים טיפול אחר לפי הקווים המנחים – בין השאר חסמי בטא ונוגדנים לקולטני מינרלוקורטיקואידים.
עוד בעניין דומה
מתוך 11,900 מטופלים מאושפזים עם HFrEF (מקטע פליטה של 45% ומטה) במחקר OPTIMIZE-HF נטלו 3,499 דיגוקסין טרם האשפוז וב–721 מטופלים טיפול זה הופסק. בעזרת התאמת ציון הזיקה להפסקת דיגוקסין, מתוך 3,499 המטופלים הורכבה עוקבה מותאמת של 698 זוגות מטופלים, שהיו זהים ב-50 תכונות בסיסיות (גיל ממוצע 76 שנים, מקטע פליטה ממוצע 28%, 41% נשים, 13% אפרו-אמריקאים, 65% נטלו חסמי-בטא).
ארבע שנים לאחר השחרור מהאשפוז, הפסקת טיפול בדיגוקסין היתה קשורה בסיכון גבוה באופן משמעותי לאשפוז חוזר על רקע אי ספיקת לב (יחס הסיכונים 1.21, רווח בר-סמך 95%: 1.05-1.39, p=0.007), אשפוז מכל סיבה שהיא (יחס הסיכונים 1.16, רווח בר-סמך 95%: 1.04-1.31, p=0.010) והתוצא המשולב של אשפוז על רקע אי ספיקת לב או תמותה (יחס הסיכונים 1.20, רווח בר-סמך 95%: 1.07-1.34, p=0.002) אך לא תמותה מכל סיבה בלבד (יחס הסיכונים 1.09, רווח בר-סמך 95%: 0.97-1.24, p=0.163).
הפסקת דיגוקסין הייתה קשורה לסיכון מוגבר לכל ארבעת התוצאים לאחר ששה חודשים ולאחר שנה מרגע האשפוז. לאחר 30 יום, הפסקת דיגוקסין הייתה קשורה בסיכון מוגבר לתמותה (יחס סיכונים 1.80, רווח בר-סמך 95%: 1.26-2.57, p=0.001) והתוצא המשולב (יחס הסיכונים 1.36, רווח בר-סמך 95%: 1.09-1.71, p=0.007) אך לא באשפוז על רקע אי ספיקת לב (יחס הסיכונים 1.19, רווח בר-סמך 95%: 0.90-1.59, p=0.226) או אשפוז מכל סיבה שהיא (יחס הסיכונים 1.03, רווח בר-סמך 95%: 0.84-1.26, p=0.778).
מקור:
Malik A. et al (2019). Journal of the American College of Cardiology, 74 (5) 617-627;