למרות שהשכיחות של מחלות מנינגוקוקליות היא נמוכה בארצות הברית, התפרצויות של מחלות אלו מהוות חשש רציני לבריאות הציבור. במחקר חדש שנערך ב-Centers for Disease Control and Prevention בארה"ב והתפרסם בכתב העת Clinical Infectious Diseases, ביקשו החוקרים לזהות ולתאר התפרצויות של מחלות מנינגוקוקליות.
מחלקות בריאות של מדינות שונות יחד עם ה-Centers for Disease Control and Prevention ביצעו סקירה רטרוספקטיבית של כל המקרים של מחלות מנינגוקוקליות שדווחו בין 1 בינואר 2009 ל-31 בדצמבר 2013 כדי לזהות התפרצויות של מחלות מנינגוקוקליות.
התפרצות הוגדרה כ-2 ויותר מקרים עיקריים של אותו serogroup בתוך פחות מ-3 חודשים בארגון מסוים, או עלייה פי 2 ומעלה בשיעורי המחלה בקהילה מסויימת.
בין 2009 ל-2013, סך של 3,686 מקרים של מחלות מנינגוקוקליות דווחו בארצות הברית. בין אלה, 180 מקרים עיקריים (4.9%) התרחשו במסגרת 36 התפרצויות (17 בארגונים ספציפיים ו-19 בקהילה ספציפית). סרוגרופ B גרמה ל-8 (47.1%) מההתפרצויות בארגונים, כולל 6 מתוך 8 התפרצויות באוניברסיטאות.
סרוגרופ C גרמה ל-10 (52.6%) מההתפרצויות הקהילתיות, כולל שני מקרי התפרצות שזוהו בקרב גברים המקיימים יחסי מין עם גברים. ההתפרצויות בארגונים ובקהילות נבדלו בסרוגרופים הדומיננטיים, בהתפלגות הגיל של המקרים, ובתסמונת הקלינית. בין 33 ההתפרצויות עם מידע ידוע, נערכו מבצעים של חיסונים ו/או כמו-פרופילקסיס מורחב ב-16 (48.5%) מההתפרצויות.
החוקרים מסכמים שמקרים הקשורים להתפרצויות מהוות כ-5% מסך המקרים של מחלה מנינגוקוקלית בארה"ב. סרוגרופ B הוא הגורם העיקרי בהתפרצויות בארגונים, כאשר רוב ההתפרצויות באוניברסיטאות נגרמו על ידי סרוגרופ זו, וסרוגרופ C הוא הגורם העיקרי בהתפרצויות בקבילה.
מקור: