קבוצה של חוקרים מ-University of Oregon שבארה"ב ביצעו מחקר שמטרתו להבין את הקשר בין חוויות מוקדמות של קשר בין אם לילד לביומרקרים של הפיזיולוגיה הפריפרית בבגרות.
עוד בעניין דומה
במחקר, שפורסם בכתב העת המחקרי Developmental Psychobiology, החוקרים בחנו את הקשר בין איכות הטיפול המוקדם לבין סמנים של הפעלה סימפתטית ודלקת כרונית במדגם של 52 אמהות בעלות הכנסה נמוכה וילדים בגיל הגן.
החוקרים בחנו את רמת הטיפול החיובי אותו קיבל העובר והילוד באמצעות סדרה של שאלונים ותצפיות Structural Analysis of Social Behavior -Intrex עליהם בוצע ניתוח מבני סטטיסטי. הפעילות סימפטטית של האם והילד צוינה דרך מדידת pre-ejection period-PEP סיסטולי במנוחה, במהלך משימת מעורבות חברתית דיאדית ואצל הילדים, במהלך אינטראקציה עם מבוגר לא מוכר. במקביל, החוקרים מדדו רמות CRP באמצעות כדי להעריך את רמות דלקת כרונית נמוכה.
תוצאות המחקר הראו כי אמהות שדיווחו על חוויה חמה יותר של תמיכה אוטונומית בילדות המוקדמת הראו ירידה נמוכה יותר של הפעלת מערכת העצבים הסימפתטית (כלומר, PEP ארוך יותר) ודלקת כרונית נמוכה יותר (כלומר, CRP נמוך).
יתר על כן, רמות דלקתיות כרוניות נמוכות יותר היו קשורות להפעלה סימפטטית נמוכה יותר (כלומר, PEP ארוך יותר) אצל ילדיהן במנוחה, ובמהלך אינטראקציות חברתיות עם האם ועם מבוגרת זרה.
מקור: