מטרת מחקר זה היתה להעריך את הבטיחות של סטימולנטים בילדים עם אפילפסיה. זהו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי המבוסס על רישומי חיובים כספיים מתוכנית ה-Medicaid של 26 מדינות בארצות הברית בין השנים 1999-2010.
עוד בעניין דומה
החוקרים זיהו היארעות שימוש בסטימולנטים בקרב ילדים עם אפילפסיה דרך רישום של מפגשי רופא-מטופל ומרשמים של בתי מרקחת וביססו קבוצת ביקורת של ילדים אשר אינם משתמשים בסטימולנטים. בוצע מעקב אחרי שתי העוקבות במשך 12 חודשים והחוקרים חישבו יחסי סיכונים עם רווחי סמך עבור משתמשים לעומת אלה שאינם משתמשים עבור אשפוזים הקשורים בפרכוסים באמצעות מודל Cox.
זוהו 18,166 משתמשים בסטימולנטים ו-54,197 שאינם משתמשים בקרב ילדים עם אפילפסיה. ההיארעות של אשפוזים הקשורים בפרכוס במשתמשים נוכחיים, משתמשים בעבר ואלה שאינם משתמשים היתה 3.6, 3.5 ו-4.3 לכל 100 שנות חיים, בהתאמה.
לאחר תקנון לגורמים מבלבלים, החוקרים מצאו כי שימוש נוכחי או קודם בסטימולנטים לא מגביר סיכון לאשפוזים הקשורים בפרכוס (יחס סיכונים 0.95, רווח בר-סמך 95%: 0.83-1.09 ויחס סיכונים 0.99, 0.85-1.15).
בילדים עם שיתוק מוחין, אנומליות מולדות של מערכת העצבים המרכזית ועיכוב התפתחותי לא הודגמו יחסי סיכונים גבוהים יותר מאשר בילדים ללא מצבים אלו.
במחקר הנוכחי לא נצפתה עלייה בשיעור האשפוזים הקשורים בפרכוס כתוצאה משימוש בסטימולנטים בילדים עם אפילפסיה.
מקור:
Xinyue, L. et al. (2018) Journal of Child and Adolescent Psychopharmacology, 28(2).