מחקרים 01.02.2016

ספורט ודיאטה באי ספיקת לב דיאסטולית

במחקר מבוקר דיאטה ופעילות גופנית אירובית שיפרו באופן מובהק את שיא צריכת החמצן של חולי אי ספיקת לב ותרמו לירידה במשקלם, אולם השיפור לא השתקף באיכות חייהם

יותר מ 80% מחולי אי ספיקת לב עם מקטע פליטה שמור (אי ספיקה דיאסטולית ללא מרכיב סיסטולי משמעותי), הסוג הנפוץ של אי ספיקת לב במבוגרים, סובלים מעודף משקל או השמנה חולנית. אי סבילות למאמץ היא בין התסמינים העיקריים והמגבילים של חולים אלה ואחת הסיבות המרכזיות לירידה באיכות חייהם. חוקרים מבית הספר לרפואה וייק פורסט בצפון קרוליינה ביקשו לבדוק האם שינוי אורח חיים בשני רבדים – תזונה מוקפדת ופעילות גופנית מובנית וסדירה, יתורגם לשיפור מהותי בכושר הגופני של החולים ולאיכות חיים מספקת יותר. תוצאות המחקר פורסמו לאחרונה בכתב עת JAMA.

המחקר האקראי נערך בין פברואר 2009 לנובמבר 2014 במרכז רפואי בודד. מ 577 מטופלים שנסקרו כמועמדים, במחקר נכללו 100 מטופלים בלבד - בני 67 בממוצע ובעלי אינדקס מסת גוף ממוצע של 39.3. כלל הנחקרים סבלו מאי ספיקת לב כרונית ויציבה עם מקטע פליטה שמור (366 נפסלו על פי אמות המידה של הכללה ואי הכללה במחקר, 31 מסיבות אחרות ו 80 בשל סירובם לקחת חלק במחקר). המשתתפים הוקצו להתערבות שנמשכה 20 שבועות וכללה דיאטה בזרוע אחת, פעילות גופנית קבועה ומבוקרת בזרוע שניה ושילוב של שניהם בזרוע השלישית. מעקב אחר החולים כלל תשאול טלפוני אחת לשבועים ובדיקת מאמץ עם מדידת שיא צריכת החמצן בכניסה למחקר ובסופו.
תוצאות המחקר הראשיות הוגדרו כשינוי בכושר גופני אשר נמדד על פי שיא ניצול החמצן (V̇o2, mL/kg/min) ואומדן איכות חיים באמצעות שאלון Minnesota Living with Heart Failure MLHF המדרג את איכות החיים בצל אי ספיקת לב בסולם בין 0 ל 105, ציון גבוה משקף איכות חיים ירודה.

מבין 100 משתתפי המחקר 26 נחקרים הוקצו לקבוצת הפעילות הגופנית, 24 לקבוצת הדיאטה, 25 אנשים הקפידו על דיאטה במקביל לפעילות גופנית סדירה ו 25 בני אדם הוקצו לקבוצת הביקורת. 92 משתתפים השלימו את המחקר. 84% נחקרים דבקו בפעילות הגופנית ו 99% הקפידו על דיאטה. ניתוח התוצאות מגלה כי שיא צריכת החמצן (V̇o2) עלה באופן מובהק בעקבות שתי ההתערבויות, פעילות גופנית תרמה לעליה של 1.2 מ"ל לק"ג מסת גוף לדקה (95% רווח בר סמך 0.7-1.7 ,P<0.001), השפעת הדיאטה הייתה כמעט זהה עם עליה של 1.3 מ"ל לק"ג (0.8 עד 1.8). היתרון של דיאטה ופעילות גופנית יחדיו היה מצטבר עם עליה בשיא צריכת החמצן ב 2.5 מ"ל לק"ג לדקה. השינוי בערך ה V̇o2 חפף לעליה במסת הגוף נטולת השומן ולעליה ביחס שריר-שומן תוך שרירי בשריר הירך. משקלם הממוצע של הנחקרים בזרוע הדיאטה ירד ב 7% (7 ק"ג), ב 3% בזרוע הפעילות הגופנית (4 ק"ג), ב 10% (11 ק"ג) בקבוצת ההתערבות המשולבת וב 1% בלבד (1 ק"ג) בקבוצת הביקורת. חרף ההצלחה במדדי המשקל והכושר לא נצפה שינוי מובהק בציון ה MLHF באף אחת מזרועות המחקר.

לסיכום, דיאטה ופעילות גופנית תרמו לשיפור בכושר הגופני, עליה בשיא ניצול החמצן וירידה במשקל של חולי אי ספיקת לב עם מקטע פליטה שמור. להגבלה קלורית ופעילות גופנית יחדיו השפעה סינרגיסטית שכמעט מכפילה את היתרון של כל אחת מההתערבויות. מעניין כי היתרונות האובייקטיביים לא תורגמו לשיפור באיכות חייהם של המטופלים, יתכן וההסבר נעוץ בהטיה ראשונית בבחירת החולים והשינוי הצנוע יחסית במונחים מוחלטים.

מקור:

Kitzman DW, Brubaker P, Morgan T, et al. Effect of Caloric Restriction or Aerobic Exercise Training on Peak Oxygen Consumption and Quality of Life in Obese Older Patients With Heart Failure With Preserved Ejection Fraction: A Randomized Clinical Trial. JAMA. 2016;315(1):36-46. doi:10.1001/jama.2015.17346.

ערך: ד"ר צבי שליטנר

נושאים קשורים:  מחקרים,  אי ספיקת לב,  דיאטה,  פעילות גופנית,  צריכת חמצן
תגובות